בגמ’ שבת לא, א איתא: ‘אמר ר”ל מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו’, אמונת זה סדר זרעים, עתיך זה סדר מועד, חוסן זה סדר נשים, ישועות זה סדר נזיקין’.
המהרש”א בחידושי אגדות כתב לפרש מדוע נקרא סדר נזיקין בשם ‘ישועות’ על פי דבריו במסכת ב”ק )ג, ב(, שארבעה אבות נזיקין האמורות בדיני אדם מכוונות כנגד אבות הנזיקין ופורענות דבידי שמים, שגם בהם יש ארבע פורענויות כלליות בעולם) עיי”ש באריכות דבריו(. זהו הטעם שנזיקין נקראו ישועות, וכלשונו ‘דנזקי דארעא ד’ אבות רומזים על נזקי שמים ד’ דבעי רחמי להושיע אותנו ולהצילנו מהם’. והנה אנו יודעים שישנם מצות בתורה המוגדרות כ’חוקים’ כגון מצות פרה אדומה או שאר הלכות טומאה וטהרה, ו’חוק’ פירושו שהוא דבר סתום ונעלם מתפיסתו של האדם ואין היכולת בידנו להבינו.
לכן כאשר עוסקים בחוקים של התורה, פשוט וברור לנו שזהו דבר עליון הנשגב מבינתנו ואנו לא יכולים לבוא ולחדש חידושים ולומר סברות מבלי שיהיה מפורש כן בתורה, ואין לנו אלא מה שנכתב במפורש. אולם מאידך, יש בתורה גם את החלק של ה’משפטים’.
המשפטים אינם אך ורק גזיה”כ שלא ניתן להרהר אחריהם ולהבינם, אלא אלו דינים עם סברות שהשכל שלנו יכול להשיג, והיות שכך היה מקום לטעות ולחשוב שכאשר אנו עוסקים בסדר נזיקין, כל אחד יכול לחשוב ולחדש בדינים הללו כפי מה שנראה לו בשכלו הפשוט, שהרי מדובר כאן על דברים שכליים המובנים בשכל אנושי, ואינם כשאר חוקי התורה הנשגבים מהבנתנו.
אולם מחשבה זו היא טעות גמורה, וכפי שראינו בדברי המהרש”א, כל אבות הנזיקין מרמזים על דברים עליונים ביותר ושורשם נמצא במקום מרומם הרבה מעבר להיכן שמסתיימת ההבנה של השכל הפשוט. אף סדר נזיקין הדן במשפטים של היזק ממונות בין איש לרעהו, ענייניו גבוהים מהשגתנו, ולכן כאשר באים לעסוק בסדר נזיקין עלינו לגשת לכך מתוך הבנה שאנו אין לנו אלא לנסות להבין את דברי התורה, ולעולם יש בהם דברים נשגבים מאתנו.
ואף שבדיני ממונות נראה שבכוחנו להבין את הסברות של קניינים וחיובי נזיקין וכדו’ ואין עוד מה להוסיף ולבאר בהבנת העניין, אולם מכל מקום שורשי הדינים הללו גבוהים הרבה מהשגותיו של האדם. וכן מבואר בגמ’ במסכת פסחים )נד, ב( שישנם שבעה דברים המכוסים מבני אדם והשלישי שבהם הוא ‘עומק הדין’, דהיינו שגם מה שאנו כן מבינים זהו רק החלק החיצוני של הדין שנוגע לעולם המעשה אבל עומק החכמה נשאר מכוסה, וכן כתיב ‘כי המשפט לאלוקים הוא’. וכן על דרך זו כותב הגאון רבי ראובן גרוזובסקי על חמיו הגדול מרן בעל הברכת שמואל )בהקדמה לברכ”ש ח”ב(: ‘מו”ח לא מדד את התורה על פי שכלו לדעת עד כמה היא מתאימה עם שכלו, אלא מדד את שכלו על פי התורה, שאם אינו מתאים עם סברת התורה בודאי אינו שכל זך, כי העולם נברא על פי התורה, וכן השכל, שמה שאדם ממאס בגזל ורציחה וכדומה אין זה אלא מפני שניתן בו חלק מהתורה’.
ב. ויסוד זה הוא מה שאמרו חז”ל שהקב”ה ‘איסתכל באורייתא וברא עלמא’, וכיון שבתורה יש את המשפטים והחוקים, ועניין המשפטים הוא שניתן להבינם בשכל אנושי כפי שביארנו, על כן נברא העולם בצורה שיבינו במקצת את משפטי התורה, אבל באמת הדברים הללו בשורשם מכוסים מהבנתנו.
וכוונת הדברים, שאמנם התורה משתלשלת ויורדת עד לעולם הגשמי שלנו ולכן אנו יכולים להבין אותה ברמה מסוימת, אך מכ”מ עומק המשפטים נמצא וגנוז למעלה למעלה ויש דברים שאנו לא יכולים להשיג, וכפי שראינו בדברי המהרש”א שד’ הפורענויות שבידי שמים משתלשלים מלמעלה למטה עד שמתגלים בעולם שלנו כד’ אבות נזיקין, של נזקי אדם ובהמה, ויעוי’ בנפה”ח שער ב’ שהאריך בביאור הענין.
אמור מעתה, שבכדי להבין את עומק דברי התורה בצורה נכונה, לא די שיהיה לאדם כישרונות, אלא צריכים הרבה עמל ויגיעה לזה, משום שרק העמל והיגיעה מקשרים את האדם לעומק התורה שנשאר בעולמות העליונים.
ויעוי’ בלשון החזו”א באיגרת )א, ד( בעניין חידושי תורה: ‘פירש הגר”ח מוולוז’ין בהיות שאין עומק תורה שבע”פ מתגלה אלא אחרי רוב השקידה והעמל, כל המתגלה מקרי חידוש’, ע”כ.
והיינו שהמושג ‘חידושי תורה’, אין זה מה שמחדש האדם רעיון שלא היה קודם לכן, אלא הכוונה היא להבנת עומק התורה במה שלא הבינה עד כה אלא בשכל הפשוט ולא בעומקם של דברים; שבתחילה זה היה נסתר, ורק לאחר העמל והיגיעה זוכים להבין את העמקות שבדבר, ואין זו ההבנה שמבינים בשכל הפשוט ובהשקפה ראשונה, אלא שלאחר היגיעה מתגלה מקצת מעומק התורה.
והנה הגמ’ במסכת שבת שדרשה את ענין הישועות לסדר נזיקין, מסיימת כך: ‘ואפילו הכי יראת ה’ היא אוצרו’, והענין מתבאר על פי הפסוק בתהילים ‘ראשית חכמה יראת ה”, דהיינו, שהשורש וההתחלה בתפיסה של חכמת התורה תלוי ביראת שמים, והטעם הוא משום שאם רוצים לזכות להבנה בחכמת התורה צריכים לגשת אליה מתוך הכרה שהיא תורה קדושה וחכמה עמוקה שבאה אלינו מאת הקב”ה, ושהיא הרבה מעבר למה שאנו יכולים להשיג, וכאשר ניגשים ללמוד אותה מתוך הבנה זו זוכים להתחבר במידת מה לעומק חכמתה.
עוד מבואר בספרים שאם לא יהיה לאדם יראת שמים הוא לא יתייגע בתורה כראוי מפני שאין לו את הערך הנכון לדברי התורה, ומדמה בדעתו כי מה צורך יש להתייגע בהם, זאת מאחר והוא רואה אותם כדבר פשוט ושכלי, ונמצא שלעולם לא יזכה להבינה כראוי.
ורק אם יש לאדם את מידת היראה והוא מבין מהי ערך התורה הקדושה, הוא מוכשר לעמל התורה; וככל שיותר עמל בה, כך הולכת וגדלה הבנתו האמיתית בתורה, והוא המוכשר להורות הלכה בדיני נזיקין.
מספר ר’ יעקב ו. מירושלים:
אני עובד במשרד לשיווק נדל”ן, והשבוע הייתי עד שמיעה מכלי ראשון לסיפור שלא ניתן להישאר אדישים מולו…
למשרדנו הגיע יהודי אמיד מתושבי אנטוורפן לרכוש דירה בפרוייקט חדש בבני ברק. אני נבחרתי לשבת מולו ולדון עמו בפרטי העיסקה המתוכננת.
תוך כדי משא ומתן נודע לי שמו של הלקוח, ר’ נ. השם הזה צלצל לי מוכר.
לאחרונה שמעתי בשטיבל שלנו שהיה קשר מסויים בין ר’ נ. ובין האדמו”ר שליט”א, מה שעורר אצלי תהייה בראותי את מראהו. חרף היותו איש עסקים, מראהו הוא של בן תורה ליטאי מובהק, עם כל הסממנים האופייניים. “לחפור” בפרטיו האישיים של לקוח תוך כדי עיסקה – זהו מעשה שלא ייעשה בעולם העסקים, אבל חסיד שנתקל במעשה מקורי ואמין הקשור לרבו הנערץ, זה בבחינת “אם יתן את כל הון ביתו באהבה – בוז יבוזו לו” … בחוסר טאקט מופלג חרגתי מהכללים במשרד, ושאלתי אותו על הקשר בינו ובין הרבי שלי שיחי’ לאוי”ט.
ר’ נ. חייך כמתחמק, אבל משראה את הנחישות שלי פתח את פיו וסיפר:
אני מתגורר באנטוורפן שבבלגיה שנים רבות. שנים מילדי הנשואים מתגוררים בשווייץ. מפעם לפעם אנחנו נוסעים לבקר אצלם, ואנו שוהים תקופות לא קצרות. בכל הזמן הזה אנו חשים שלא בנוח ליפול למעמסה על צאצאינו שברוך ד’ מטופלים בילדים רכים. אנו הורגלנו להיות “נותנים” וקשה לנו מאד להיות “מקבלים”.
היות וכך גמלה ההחלטה בלבנו לרכוש לעצמנו דירה נאה בשווייץ, אשר תשמש אותנו, כך שנוכל להיות המארחים ולא האורחים. ממחשבה למעשה, התחלנו להתעניין בדירה מתאימה. אחרי תקופה של חיפושים הגיעה הצעה של דירה למכירה בשווייץ שנראית לנו עונה על דרישותנו. פינינו מזמננו ונסענו לשווייץ, פנינו ישירות להיפגש עם בעל הדירה המוצעת.
המוכר היה יהודי חסידי בשם ר’ זושא, שקיבל אותנו בסבר פנים יפות, וערך לנו סיור בדירה יחד עם רעייתו. הסיור התארך, והדירה המושקעת והמטופחת נשאה חן בעינינו, מתאימה לדרישותינו כמו הוזמנה עבורנו בתכנון אישי. רעייתו של ר’ זושא ליוותה את רעייתי בסיור, והרבתה לפרט את מעלותיה של הדירה, אותה היא טיפחה בטוב טעם ובתכנון מוקפד ומתקדם. כמעט לכל בורג בדירה היה לה הסבר מפורט מהי מטרתו ולמה הוא משמש ברוב תושיה.
הדבר אמר דרשני. רעייתי שאלה אותה: כמה זמן אתם מתגוררים כאן? והתשובה היתה: שנתיים.
-“והדירה כה טובה ומוצלחת ומטופחת, אז מדוע אתם מוכרים אותה?”
כאן הועמו פניהם של המוכר ורעייתו גם יחד. הוא הסביר לי במילים קצרות שהעסק שלו נקלע לקשיים לאחרונה, הוא לא מצליח לעמוד בהתחייבויותיו, ואין לו מנוס ממכירת הדירה כדי לשרוד את התקופה הקשה.
לא נעים היה לשמוע זאת, אמרתי בנימוס כמה מילים של חיזוק, והמשכנו בסיור.
בסופו של דבר הדירה נשאה חן בעינינו מאד, וקבענו להפגש שוב בימים הקרובים ולסכם את תנאי העיסקה המפורטים ולחתום על חוזה. משם נסענו לבית בננו, שם עשינו את הלילה.
למחרת בבוקר, קודם התפלה אני נוהג כתקנת האר”י הק’ לומר “הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך“. תוך כדי אמירת המילים פילחה מחשבה את לבי: אני מקבל עלי לאהבה את רעי, כמוני? ר’ זושא היקר בעל הפנים המאירות, נאלץ למכור את ביתו אשר בנה בעמל ובהשקעה מרובה – רק בגלל קשיי נזילות, ואני מתעתד לקבל את הבית הזה כדי להתגורר בו כמה פעמים בשנה, וכל זה רק בגלל שמצבי כרגע שפיר. האם לזאת אהבה תיקרא?
המחשבה הזו העיקה עלי, ואמרתי לעצמי: אני לא עושה שקר בנפשי. עלי לעשות משהו ממשי כדי לקיים את המשפט הראשון אותו אני אומר בדבקות כל יום עם שחר.
אחרי התפלה שיתפתי את רעייתי במחשבותי. מטבע הדברים קשה היה לה מאד לעשות את השינוי בראש.
לוותר על הדירה למענה הגענו מעבר ליבשת, והיא כבר נקשרה אליה במחשבתה וטוותה חלומות נעימים על הימים אשר תזכה לשמוח בה עם נכדינו המתוקים.
הוצאתי מהארון ספר העוסק במצוות שבין אדם לחברו, פתחתי את הפרק הדן ב”ואהבת לרעך כמוך” [א.ה. שם הספר נשכח ממני] ולמדנו יחד שעה ארוכה. כשסיימנו את הלימוד, רעייתי היתה בשלה לוותר על החלום, בכדי לזכות לקיים את המצוה הגדולה.
התקשרתי לר’ זושא, ואמרתי לו שחשבתי שוב על הנושא, וההחלטה גמלה בלבי שאני מוותר על רכישת הדירה, ואני מעוניין לתת לו הלוואה נוחה בסכום הנדרש לו כדי להתגבר על הקושי בעסקיו.
קבענו להפגש מאוחר יותר בביתו. כעת ביקשתי נתונים יותר מפורטים על הסכום הנדרש. ברגע הראשון שהתוודעתי לנתונים פקו ברכי. חשבתי שהוא נזקק לחלק מסויים משווי הדירה כדי להציל את עסקיו, אך כעת מתברר שהוא זקוק למלוא הסכום של מחיר הדירה… שמונה מליון דולר!
הלוואה של שמונה מליון אינה דבר של מה בכך גם לאדם כמוני… אבל כיוון שהתחלתי במצוה התגברתי על הקושי. קבענו פגישה נוספת אצל עו”ד, וחתמנו על חוזה הלוואה של שמונה מליון דולר בפריסת תשלומים של 25 שנים.
בסעיף מיוחד שנוסף לחוזה, נאסר על ר’ זושא לגלות שמץ מכל הענין לאדם כלשהו בעולם.
לאחר מכן העברתי לחשבונו של ר’ זושא שמונה מיליון דולר, ושבנו לאנטוורפן, כשאין דירה על שמנו, אבל ששים ושמחים בכך שזכינו לקיים באמת את המצווה היקרה של ואהבת לרעך כמוך.
מס’ ימים לאחר מכן קיבלתי טלפון מר’ זושא:
– “ר’ נ. היקר. נכון שהתחייבתי לסודיות מוחלטת.
אבל כרגע אני נמצא בארץ הקדש ועתיד להכנס לפני ולפנים אל מורי ורבי האדמו”ר שליט”א כאן הוא נקט בשמו של אחד האדמורי”ם המפורסמים, הרבי הוא כמו אבא שלי. אם הרבי ישאל אותי אם מכרתי כבר את הדירה, מה אענה לו?”
– עניתי לו: “אם זה כמו אבא, אני מתיר לך לספר דברים כהוייתם”.
עכשיו באתי לבקר בארץ הקדש, ואיכשהו הדבר נודע לר’ זושא. ר’ זושא חפץ מאד שאכנס לבקר את רבו. פיניתי לי זמן ערב אחד, והגעתי ל”קבלת קהל” של הרבי, דבר שלא הסכנתי לעשות מעודי.
הגבאי שהבחין בי עומד בתור, דמות חריגה בנוף האנושי הרגיל, שאל לשמי, וניכר היה עליו שהשם אינו זר לו. זמן קצר לאחר מכן גבאי קרא לי להיכנס אל הרבי, תוך שהוא מודיע לנוכחים כי הרבי לא יקבל עוד קהל בשעה הקרובה…
נכנסתי אל הרבי שקיבל אותי באהבה מופגנת, הרבי התעניין בשלומי בארוכה, וביקש לשמוע פרטי פרטים על חיי ועל משפחתי. בסיום השיחה שנתארכה מאד, הרבי פנה אלי ואמר בקול נרגש:
“ר’ נ. היקר. אני אינני רוצה ממך תרומה או סיוע למוסדות. אחרי המעשה הנאצל שעשית עם ר’ זושא, אני חפץ להיות שותף שלך! איך אני יכול להשתתף עם אדם כמוך?”
שאל הרבי וגם ענה: “נעשה שותפות יששכר וזבולון“.
הרבי קרא לאחד הדיינים, וביקש לערוך בינינו הסכם כדת וכדין, אני התבקשתי והוצאתי מכיסי שטר של מאה דולר, אותו מסרתי לרבי כ”חלק הזבולון” בשותפות, שנינו חתמנו על השטר, והדיין אישר את ההסכם בחתימת ידו, ורק לאחר מכן הרבי נפרד ממני בידיות ופטרני לשלום…
אז מה היה לנו כאן?
זכינו לשמוע על הנהגה מיוחדת של אדמו”ר חשוב, ובזה מן המותר להאריך…
זכינו להכיר את ר’ זושא, יהודי יקר שעמד במצב קשה מאד, איש עסקים שנאלץ למכור את ביתו, ואף עומד לחתום על חוזה, והקב”ה שולח אליו את ישועתו המופלאה, יהודי עשיר מארץ אחרת, כדי להושיעו ברגע האחרון באופן כה לא צפוי,
ללמדנו כי ישועת ד’ כהרף עין, ובכל מצב שהוא אין ליהודי להתייאש.
וזכינו להכיר יהודי יקר כמו ר’ נ., אשר רק לשמע התנהגותו האצילית הלב אומר: מי כעמך ישראל!
טאטע זיסער, ראויים הם בניך שתגאלם מצרותיהם!
הסיפור דלהלן שאירע בשבת שעברה במודיעין עילית, מספר הרב פ. לכבודו של האברך הצדיק ר׳ אריאל גברא זצ״ל, וכדי שיהודים יתחזקו ויידעו עד כמה יש להיזהר מכל פגיעה ביהודי חלילה.
“הנני שכן הגר ממול – מספר הרב פ. – ולא היתה לי היכרות עם הנפטר. בלוויה שהיתה בערב שבת וארא, עמדתי ודמעתי בהספדים הנרגשים של הבנים היתומים. וכשבקישו מהקהל למחול לנפטר, חשבתי לעצמי, ‘מה לי ולו? לא זכור לי שפגשתי אותו אי פעם ברמה כזו שאצטרך למחול לו על דבר מה’. אבל בכל זאת אמרתי: ‘מחול לך. מחול לך. מחול לך!’
“והנה בשבת אחר הצהריים – כיממה לאחר ההלוויה – כשישבתי בבית הכנסת ללמוד לפני מנחה, בעוד שאני שקוע בספר שלפניי, לפתע צף בראשי בחוזקה בבת אחת סיפור שאירע לפני כ־15 שנים (!) …
“המעשה היה כך: יום אחד עמדתי בתחנת האוטובוס [מול ביתו של המנוח], וישבה שם גם נערה יחד עם אחיה הקטן, ילד כבן שש שנים. לפתע בלי שום הסבר, פרץ הילד אל הכביש, הישר מול אוטובוס שהגיע בשעטה לכיוון התחנה. כאשר הילד היה במרחק של מטר עצר האוטובוס בחריקה אימתנית, והילד קפץ באימה וצווח. גם אני צרחתי בפחד נורא, ואף כל מי שהיה שם צרח. כולם נבהלו והנשימה נעתקה לכמה רגעים, נוכח האסון האיום שנמנע בנס בשבריר השניה האחרונה.
“הילד רץ אחורה אל אחותו שעמדה שם בבהלה, ואף אני עמדתי נבוך ונסער. בעודי מנסה להחזיר את קצב נשימתי, והנה מופיע לפתע המנוח הרב גברא זצ״ל, שגר ממול. הוא היה גם מאוד מבוהל ופנה אליי בגערה: ‘כיצד נתת לילד לרוץ לכביש?’ – ברגעים אלו, חשתי נבוך מאוד, כי כל העיניים הופנו אליי, כביכול אני אשם בכל המקרה. כמובן, שמיד הבינו שזה לא קשור אליי, אבל יצאתי עם הרגשה לא טובה מהענין.
“אשוב כעת אל מה שאירע בשבת אחרי הצהרים. ממש בעת שהמחזה עלה פתאום בזכרוני, והנה אני מרגיש, כמו רואה, את הרב גברא לידי, אדום כולו, מתחנן ללא מילים: אנא מחול לי! מפציר ומבקש: אנא, בבקשה, תמחל לי! הלבנתי את פניך ברבים בלא כוונה. זכרתי היטב שהוא באמת לא היה אשם כלל. הוא היה מבוהל מהסיטואציה כמו כולם, וכלל לא התכוון לבייש חלילה. עניתי לו בפה מלא: ‘מחול לך מחול לך מחול לך!’
“ואזי הוא תיכף פשט צורה, והיה נראה מאושר מאוד ונעלם כלעומת שבא. לקח לי זמן רב להתאושש מהמחזה. הן מעצם העובדה שלפתע נזכרתי בסיפור שפרח מזכרוני לגמרי, וכיצד זה חזר אליי בלי שום הכנה, והן מהמחזה של יהודי שבקושי התבקש לישיבה של מעלה לפני יממה, המגיע מעולם העליון לבקש סליחה ולבוא על תיקונו. הרב פ. חותם את הסיפור: מתברר כי הרב גברא זצ״ל היה יהודי צדיק, כי תוך שעות ספורות כבר זכה לסדר את כל חשבונותיו במרומים. יהי זכרו ברוך”.
I appreciate the effort that goes into creating high-quality content, and this post was no exception. The insights and information were top-notch and made for a really engaging read. Keep up the great work!
I appreciate you sharing this blog post. Thanks Again. Cool.
Good post! We will be linking to this particularly great post on our site. Keep up the great writing
Thank you for the awesome content, it’s always appreciated