פרשת פנחס תשפ”א

והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל”…
פנחס זכה בברית כהונת עולם, וזו מעלה עצומה שבה זכה בגלל קנאותו לכבוד ה’, אולם מלבד כתר
זה ישנם שני כתרים נוספים, וכדברי הרמב”ם פ”ג מהל’ ת”ת וז”ל’ ,בשלשה כתרים נכתרו ישראל
כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה זכה בו אהרון שנאמר והייתה לו ולזרעו אחריו
ברית כהנת עולם, כתר מלכות זכה בו דוד שנא’ זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדו, כתר תורה
הרי מונח ועומד ומוכן לכל שנא’ תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב כל מי שירצה יבוא
וייטול ,שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה הרי הוא אומר בי מלכים ימלוכו ורוזנים
יחוקקו צדק בי שרים ישורו הא למדת שכתר התורה גדול משניהם.’
הגמרא אומרת בקידושין )ס”ו ע”א( “ותורה מה תהא עליה הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית כל הרוצה
ללמוד יבוא וילמוד” לכל אחד יש את הזכות לקבל את כתרה של תורה, וזה על ידי “שיבא וייטול”
צריך לעשות פעולה של לקיחה, ובכך זוכים לכתרה של תורה.
חז”ל אומרים )מדרש תנחומא עקב י”א( שהלוחות הברית, היו שש טפחים, שתים העליונים אחז
הקב”ה ,ושתים התחתונים אחז משה רבינו, ועוד שתים באמצע, ומשה חטף הכל אליו, ובזכות זה
זכה לקבלת התורה, כלומר ללא פעולה מצדו לא היה מקבל את התורה,
ככל שנרצה לזכות לכתרה של תורה ולהוריש לדורות הבאים אנו צריכים פעולה של עשייה
ומסירות בשביל לקבל, כמו שרואים אצל פנחס שזכה לכתר כהונה.

שבת שלום
הרב שמואל צאידי

ואומרו לשלה נתכוון למושיע ורב הבא לגאול מגלות האחרון הנקרא שלה, והגם שיעקב קראו
שילה לא ישתנה השם בזה, וצא ולמד ממשפחות הרשומות כמה השתנות בשמות, ואולי שרמז
בסמיכות מאמר לשלה עם מאמר ויהיו בני יהודה שצריכין ישראל להצטער בשבילו ולקוות
לישועתו, וכמו שאמרו רז”ל במעשה רבי יהושע בן לוי ששאלו המשיח אם ישראל מכירים
בצערו וחולים עליו וכו’ עד כאן, וכדברי הזוהר )בשלח נה:( בפירוש פסוק קול צופיך נשאו
קול וגו’, והוא מאמר ויהיו פירוש יהיו בווי שהוא הצער למשפחותם בשביל שלה והוא אומרו
לשלה וגו’, ובזה יהיו משפחת השלני פירוש דור שבן דוד בא, ויקראו על שמו דורו של
משיח:

)אור החיים הקדוש(

פ ש

עש ת ת

אם תבקשו למצוא את מקור הביטוי הנצחי: “עם ישראל חי!”, לא
תמצאוהו במקורות חז”ל. על פי המסופר ניסח אותו לראשונה הגאון רבי
יהונתן אייבשיץ זצ”ל בעקבות מעשה שהיה, וכך היה :פעם בא שליח
מהעיר מץ לפני הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ”ל ובפיו הודעה נוראה
ואיומה: ההגמון הרשע גזר גזירת גירוש על כל יהודי העיר וגלילותיה !
בנסיון להציל את בני עמו, הגיע רבי יהונתן אל ההגמון ושאל: “מה כל
החרדה הזאת פתאום לעקור אלפי נפשות ממקום מושבן ולהופכן
לנודדים בן -לילה .”…!?ההגמון ‘התנצל’ כי הוא בסך הכל מקיים את
“דברי -משיחו” המחייבים להתעולל בעם היהודי .
רבי יהונתן לא נבהל, והכריז בגאון בפני ההגמון: “עם ישראל חי לעולמי
עד .”!הביטחון והעוז בהם נאמרו הדברים, הלמו בלב האבן של ההגמון .
חישב הלה להתעמר ברב היהודי ולהטיל עליו משימה כבדה ובלתי
אפשרית. “אמור נא לי” פנה לרבי יהונתן” ,כמה מספר בני עמך בעירנו
ובגלילותיה” .”?חמשה וארבעים אלף, שבע מאות וששים” נקב רבי
יהונתן במספר המדויק .
ההגמון המרושע הביט בשעונו במבט שטני ואמר לרבי יהונתן: “הן
שמעתי שמומחה אתה בכתיבת קמיעות, ומקודם הצהרת “עם ישראל חי
לעולמי עד .”ובכן, אם תצליח בתוך שעה לכתוב את המשפט שאמרת
ארבעים וחמשה אלף שבע מאות וששים פעם כמספר יהודי העיר, אבטל
את הגזרה” .”אך זאת בתנאי” סיים ההגמון בחיוך מפלצתי “שתכתוב
זאת על קלף בגודל מזוזה שעל פתחי בתיכם .”…רבי יהונתן אייבשיץ לא
בזבז זמן, פנה מיד לחדר סמוך, גייס את מוחו החריף, ובטרם חלפה
השעה ,כבר התייצב בפני ההגמון כשבידו קמיע קלף קטן בגודל מזוזה,
ועליו משורטטת טבלה אשר באמצעה כתובה האות ע’ ומשם מקיפות
אותה האותיות של המשפט “עם ישראל חי, לעולמי עד” במספר מדויק
של 45,760 פעם !
ההגמון הנדהם בלע את לשונו, וידיו היפכו באי אמון בקלף. כעבור רגע
התעשת ושאג לעבר רבי יהונתן” :המבקש אתה להתל בי .”!?נענה רבי
יהונתן בקול שקט ובוטח: “עשיתי את הקמיע כמצוותך. מה שנותר לך
לעשות, הוא להתחיל לקרוא מהאות עי”ן הגדולה העומדת באמצע
הקמיע. יכול אתה לקרוא את המשפט בחמשה וארבעים אלף שבע
מאות וששים אופנים לכל צד… אולם הקריאה תארך לך זמן רב, ועליך
ראשית לקיים את הבטחתך, ולבטל את הגזירה .”!התוצאה היתה
שהיהודים נשארו במץ, ולהגמון לקח כשנה )!( למנות את מספר הפעמים
שהמשפט מופיע בקמיע, ולדעת שאכן רבי יהונתן קלע אל השערה ולא
החטיא!
ההגמון התפעל מאד מחכמתו של רבי יהונתן ,וטלטל את עצמו עד אליו,
כדי ללחוץ ידו בהערכה והתפעלות” .עתה” אמר בנימת התנצלות
“נוכחתי לדעת, שאכן “עם ישראל חי, לעולמי עד.”!…