לישיבה גדולה הממוקמת באיזור שאינו דתי בארץ הגיעו מספר בחורים מישיבה אחרת לתקופת ‘חיזוק’ בזמן מגיפת הקורונה, כאשר מטרתם להחליף אווירה ולהתחזק בלימוד…. בקרבת הישיבה הייתה חנות מכולת בבעלות יהודי מסורת יש שמוע ופר, כלעובדיהחנותידעועלחיבתווהערכתוהמיוחדתשלעופרלתלמידיישיבותבאשרהםובכלפעםשהגיעבחורישיבהלשלםבקופה, נאמר לו, שמקבל הנחה של 10% ממחיר הקניה, הנחה קבועה זו התבצעה כמובן בהוראתו של עופר.
בוקר אחד החליט אחד מאותם בחורים שהגיעו ל’חיזוק’, שקשה לו מהלימוד בישיבה והחליט בינו לבין עצמו ובלי לשתף איש, שהוא עוזב לגמרי את הישיבה ואף את לימוד התורה בכלל והולך לחפש עבודה כלשהיא,
אך לפני לכתו מהישיבה, יצא למכולת הקרובה לקנות לו משהו, בידיעה שהיום הוא נוסע הביתה ומחפש עבודה, בבואו לחנות, רק הניח הבחור רגלו על מפתן חנותו של עופר, קיבלו עופר במאור פנים ובגילויי הערצה מיוחדים: ‘הנה הגיע נזר הבריאה’, ‘עליך כל העולם עומד’, ועוד דברי שבח רבים…
אמר הבחור לעצמו, כך חושב עלי בעל חנות מכולת ואני עוד חושב לעזוב את עולם התורה?
בעודו יוצא מהחנות, החליט בליבו, אני ינסה להמשיך בישיבה עוד כמה ימים ונראה, וכך המשיך ללמוד עוד יום ועוד יום…עד שלקראת בין הזמנים כבר היה ליבו שלם עם החלטתו להמשיך בישיבה באופן סופי.
במהלך חופשת בין הזמנים בביתו, חשב לעצמו כמה צריך הוא להודות לאותו עופר בעל המכולת שרק בזכותו הוא נשאר בחור ישיבה על כל המשתמע מכך, ומיד התיישב לכתוב מכתב ברכה מרגש לעופר היקר, בהחלטה שבתחילת ה’זמן’ יגיע לישיבה יום אחד לפני כל הבחורים, כדי שיוכל להביא את מכתבו לעופר בלי שיורגש הדבר בישיבה.
נסע הבחור לישיבה והלך לחנות המכולת של עופר, אך נדהם לראות שהחנות סגורה, כאשר בירר מדוע, נאמר לו שהאדם המיוחד הזה האהוב על כולם, קיבל שבוע שעבר התקף לב, וכעת לצערנו כבר אינו בין החיים, אך אם תזדרז, אמרו לו, תוכל עוד בדקות אלו להספיק לנחם את משפחתו שהיום קמים מהשבעה, מיד הלך הבחור לבית האבלים ובמהלך הניחום, שלף הוא את המכתב והעבירו לאלמנה, תוך שהוא מספר לה בהתרגשות את הסיפור מתחילתו ועל הזכויות העצומות שזכה בעלה המנוח.
סיפור זה לא היה נודע, לולי זה שלאחר זמן מה ניגשה האלמנה לאחד מצוות הישיבה, וסיפרה לו בהתרגשות על המכתב וכו’ (כמובן ללא שם הבחור) וכך התפרסם סיפור זה…
