איך להעיר לתלמיד?.

היה בחור שלצערנו נפשו לא חשקה בתורה הקדושה, עד שיום אחד יצא מהישיבה והלך לעבוד בחנות פירות וירקות. הוא היה מביא את המשלוחים של הפירות ללקוחות.

יום אחד שלחו אותו עם ארגז תפוזים לרבי מגור בעל ה’לב שמחה’ זצוק”ל. הבחור דופק בדלת ביתו של הרבי, ולא פחות ולא יותר – הרבי בכבודו ובעצמו פותח לו את הדלת.

הרבי מסתכל עליו ורואה אותו בבגדי העבודה, בלי כובע ובלי חליפה, והבחור מסמיק מבושה. אולם הרבי מחייך אליו בעיניים רחימאיות ואומר לו באידיש: “שְׁטֶער זיִךְ ניִשְׁט” [-אל תפריע לעצמך].

הבחור היה נבוך. הוא רץ לביתו, לבש כובע וחליפה וחזר לבית הרבי מתוך רצון לקבל ברכה מהרבי.

כשהוא הגיע, הרבי שוב פותח לו, מושיט לו יד עם חיוך רחב, ומעניק לו תפוז ביד. כשעמד לצאת, הרבי קורא לו שוב ואומר לו: “ראיתי שאתה עובד קשה מאוד…”, והוא מעניק לו תפוז נוסף.

אחרי התפוז השני שואל אותו הרבי: “אתה לומד משהו במשך היום?” והבחור עונה: “לא, לצערי ולבושתי כבר כמה שנים שאינני פותח ספר”.

חייך אליו שוב הרבי ואומר לו: “בשביל האמת שאמרת מגיע לך תפוז נוסף”, ונפרד ממנו לשלום.

לימים סיפר אותו בחור: “אני יוצא מחדרו של הרבי, המום ומבולבל. אני מחזיק ביד שלושה תפוזים שקבלתי מהרבי, ואני מופתע לגמרי, איך הרבי רואה בי רק את החיובי, הוא רואה שאני עובד קשה, רואה שאני מדבר אמת… ומה הוא בסך הכל מבקש ממני? לקבוע עתים לתורה. בו במקום החלטתי שאני חייב לקבוע לעצמי שיעור דף היומי.

“שלושים שנה עברו מאותו יום, ואני, שבינתיים התחתנתי והתבגרתי, לא החסרתי יום אחד מלימוד הדף היומי!!”

מה היה קורה אם הרבי לא היה מתייחס?? או אם הרבי היה כועס עליו??