סיפר הרב מונדרוביץ על ארוע שנצור בליבו כשלושים שנה, משנותיו המקודמות כמלמד תשב”ר. סיום משניות בכיתה. שמחה וחולצות לבנות. ממתקים ושתיית גזוז. לאחר לימוד המשנה המסיימת ו’פרק שירה’, התחילו התלמידים לחלק ממתקים שהביאו לאירוע. ‘אברהם’ עובר בין השולחנות ומחלק ביסלי. ‘יצחק’ עובר ומחלק ביילגה. ‘יעקב’ מחלק טופי וכו’. והנה הוא קולט כי יוס’לה דוחה בעדינות ולא לוקח מטעמים. רמז כלפיו בשאלה, והוא, בעדינות, השיב שאינו רוצה ממתקים. חשבתי – אולי שכח להביא לכן לא רוצה לקבל, והרב מנדרוביץ ראה, שאדרבא, הוא קם בתורו לחלק משהו נחמד. בהפסקה הוא קרא לו ושאל אותו על מה ולמה. הוא השפיל עיניים וסיפר בלחש “שמעתי בדרשה שאדם חייב ‘להקריב מעצמו’. לדוגמא – מי ששגג וביטל מצוה ייתן צדקה. מי שנאנס ולא הגיע לשיעור תורה – יפעל בדבר ש’ירגיש’, כך יקפיד מכאן ואילך. אני – מספר יוס’לה – שוכח לפעמים לברך לפני האוכל. קיבלתי על עצמי ‘קנס’. ביום שאני שוכח לברך: ביום זה אינני אוכל ממתקים”.
ב’ראש השנה’ עוסקים במעמד האלמותי ‘עקידת יצחק’. מסירות נפש לעשות רצונו יתב”ש מתוך אהבת ה‘ ושמחה. שופר, תשליך, ראש איל, ועוד מנהגים רבים סביב למעמד קדוש זה המהווה אבן פינה בקשר עליון בינינו לבין אבינו שבשמים. קידוש השם! מיד חושבים של קדושים המושלכים באש, עשרה הרוגי מלכות, ששה מיליון קדושי ה’שואה’ הנאצית, שרופי האוטו-דה-פה באינקוויזיציה, הרוגי ביתר, חנה ושבעת בניה…
נשוחח עם ילדינו בימים אלה כי מצוות קידוש ה‘ היא ‘מצוה תמידית’, הנוהגת בכל זמן ובכל מקום. ילד הרואה שוקולד חלבי ומתאפק עוד שעה – קידש את השם! הרואה כי פוגעים בזולת ועוצר אותם ומנסה להרגיע – קידש השם! ילד עייף שקם בזמן ללימודים, יצא לתפילה בחום או בגשם, עזר בבית גם במצב של ‘בלי חשק’ הוא ממקדשי השם.! חיים על קידוש ה’! על תובנה זו להיקלט מגיל צעיר – ברמה המתאימה.
“אמר הקב”ה: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני” (ר”ה ט”ז.). כל קיום מצוה, ציות לדבר ה’, התבטלות לרצונו יתב”ש נחשבים ‘כאילו עקדתם עצמכם לפני’! מגיל מוקדם נסבר אוזני תלמידינו וילדינו דברי הרמב”ם (פ”ה מיסודה”ת) “היה דבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות, ונעלב מהם – ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה… ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין… עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו, הרי זה קידש את ה‘ ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר“! הוא רואה את ניסיון אברהם ויצחק בהר המוריה ואוהב אותם וצאצאיהם, הקב”ה גם רואה “העקידות” היומיומיות שלנו, הנהגותינו הנאות, ואוהב אותנו! מתפאר בנו!
אך עלינו לעמוד ב’ניסיונות’ אלה מתוך שמחה. השטן הפריע בעקידה, ומפריע גם לנו. כשיצה”ר לא מצליח למנוע מאתנו לעשות רצון ה’ – הוא מנסה להכשילנו כשמכניס בנו עצבות ותחושת הפסד. המשימה היא ‘בשמחה’! אילו היה ‘בעצבות’ לא היה רוה”ק שורה עליו ולא היה שומע קריאת המלאך “אל תשלך ידך אל הנער…”! ימי ר”ה הם ימי וגילו ברעדה. שמחים שאנו בנים למלך העולם. אבינו, מלכנו, חדש עלינו שנה טובה.