הבה נתפלל שהקושי שנגזר עלינו יהיה על הצלחה בגידול הילדים ולא ח”ו על דברים קשים מספרים:
שערב אחד, במעונו של הגאון ה’סטייפלער’ זצ”ל. הגיעה אשה ומצוקתה בפיה, מבקשת את ברכת הרב. הואיל ונשים לא נכנסו לחדרו, נהוג היה שהן מציגות את דבריהן בפני בתו של ה’סטייפלער’, אשר היתה רושמת את הדברים על פתק ומכניסה לאביה.
גם האשה הזו נהגה כך, וסיפרה בקצרה לבתו של הסטייפלער: “בס”ד התברכתי במשפחה גדולה, בלי עין הרע ילדים מלאי מרץ ומרובי תעלולים. אני חשה שכוחותיי אוזלים, מתקשה להתמודד עם החבורה העליזה הזו, אני קורסת ממש. מבקשת מהרב ברכה לסבול קצת פחות מ’צער גידול בנים’, שיהיה לי יותר קל…”
בתו של ה’סטייפלער’ רשמה את הדברים, והגישה לאביה את הפתק. ה’סטייפלער’ קרא את הכתוב, והפטיר על אתר: “נו, כל אחד צריך להתמודד עם משהו בעולם, ב”ה שזה רק זה. וכי היתה מעדיפה לסבול משכנים רעים למשל?”
האשה, שניצבה מעבר לדלת, שמעה את תשובת הרב, והשיבה מיד: “דווקא השכנים שלי מצויינים, אין בנמצא כמוהם. אני חיה איתם בידידות ובשלווה, הילדים שלנו חברים, הכל נפלא…”, וה’סטייפלער’, כששמע את תגובתה, הפטיר שוב: “נונו, זאת בחירה שלה. כל אחד מתמודד עם משהו…”
האשה לא הבינה את דברי הרב לעומקם, ושבה לביתה, מקווה לטוב. אלא שאז קרה ההיפך הגמור: כפי שהעידה, אכן היו לה שכנים טובים, מצוינים ממש. המשפחות חיו בידידות מופלגת, הילדים היו חברי לב ונפש של ילדי השכנים, האהבה והחיבה בין המשפחות פרחו. אלא ששבועיים אחר כך, לפתע פתאום, נבהלה האשה לגלות כי משאית חונה מתחת לבניין, ופועלים עמלים מעבירים ארגזים מבית השכנים אל תוך המשאית…
אז התברר, כי המשפחה השכנה קיבלה הצעה מפתה במיוחד, לעבור לדירה גדולה בהרבה במחיר מוזל. אם לא די בכך, מתווך זריז מצא מישהו, ‘זוג צעיר ונחמד’ כלשונו, שרוצה לרכוש את הדירה שלהם במחיר מפולפל. היתה זו עיסקה שאסור להחמיץ, וכך השכנים הטובים נעלמו מהאופק, ותחתם הגיע ‘זוג צעיר ונחמד’, עלום שם…
והזוג הזה, אולי היה צעיר, אבל ממש לא נחמד. בין בני הזוג שררו יחסים עכורים, קולות מריבה עלו מהבית בכל עת. היה ניכר כי שלושת ילדיהם חווים ילדות קשה תחת הורים מסוכסכים, והאווירה בבניין השתנתה ללא הכר. התברר כי מעבר הדירה היה נסיון לשקם את ה’שלום בית’, אלא שהניסיון נכשל, המשפחה הזו נותרה מפולגת ומסוכסכת, קולות רמים של צעקות בקעו ממנה, וכל בר דעת מרחיק את ילדיו מלצפות במתחולל בתוכה…
שנתיים ימים של סבל מתמשך מהשכנים החדשים עברו על האשה, עד שנזכרה בדברי ה’סטייפלער’, שנראו בעיניה סתומים וחתומים, ובדיעבד התברר כי היה בהם קורטוב של רוח הקודש. הנה כי כן, היו לה שכנים טובים – אבל זה היה פעם, אי אז. כיום – יש לה שכנים זוועתיים של ממש, לא קל לחיות לצידם!
למרות שניסתה להדחיק את דברי ה’סטייפלער’, הם הלמו בראשה כקורנס חד, והיא הבינה שאין מנוס, ויצאה שוב אל בית ה’סטייפלער’. כשדמעות בעיניה, סיפרה לבתו את הסיפור על בואה הנה לפני שנתיים ומצוקת ‘צער גידול בנים’ בפיה, על תשובתו של ה’סטייפלער’, על תגובתה המזלזלת קמעא, על תגובת ה’סטייפלער’ במילים חדות – ‘זו הבחירה שלה’, ועל כל מה שקרה אחר כך – עד שחייה אינם חיים בשל השכנים החדשים…
ה’סטייפלער’ שמע והשיב מיד: “הרי היא הביאה את זה על עצמה, היא בחרה בכך!” והאשה, שעמדה מעבר לדלת, החלה מתייפחת: “נכון, ולכן אני מבקשת סליחה, ומבקשת ברכה שהרב יסיר את צרת השכנים מעליי! מוכנה אני לסבול כל ‘צער גידול בנים’ שבעולם, רק לא את השכנים הרעים הללו!” – ולנוכח דבריה הנחרצים וקבלת הצער באהבה, חייך ה’סטייפלער’ ובירך שהבעיה תיפתר, ומצוקת השכנים הרעים תחלוף מהעולם…
לא עבר שבוע ימים, והלא יאומן קרה: המשפחה המסוכסכת כנראה הסתכסכה עוד יותר, וביום בהיר אחד הגיעה משאית, בלעה אל קרבה את תכולת הבית כולו, והמשפחה – הזוג וילדיהם, נעלמו. תחתיהם, הגיעה משפחה נחמדה באמת, זוג חייכן ונעים הליכות, ושוב האווירה בבניין השתנתה – הפעם לטובה ולברכה!
חלפה שנה, ואותה אשה זכתה ונולד לה בן. הפעם הגיע בעלה אל ה’סטייפלער’, להזמינו לשמש ‘סנדק’ בברית של הרך הנולד. כשהציג את עצמו, סיפר כי הוא בעלה של האשה שהיתה אצל הרב לפני כשלוש שנים וסיפר את הסיפור כולו בקצרה, ואז נענה ה’סטייפלער’ וביקש לקרוא בפניו מתוך מדרש רבה בפרשת מקץ, בו כתוב:
“אמר רבי אלכסנדרי, אין לך אדם בלא יסורין, אשרי לאדם שיסוריו באים עליו מן התורה!”, קרא והוסיף: “אין אדם שאין לו ייסורים. כל אחד עובר משהו. אם הייסורים עוסקים בשמירת תורה ומצוות, בגידול ילדים בדרך התורה – אשרי לו, בזה הוא יוצא ידי חובתו. אם אינו מקבל ייסורים כאלה באהבה – יש גם ייסורים אחרים, נעימים פחות…”