“ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן”

רש”י מביא דברי המדרש והלא בצלאל ואהליאב וכל חכם לב עשו את המשכן, ותלאו הכתוב במשה לפי שמסר נפשו עליו לראות תבנית כל דבר ודבר וכו’, והיינו שכיון שמסר נפשו על המשכן שייעשה בשלמות נקרא על שמו, ומסירות נפש פירושו שכל כוחותיו של האדם מסורים להצלחת הדבר בשלמות הטובה ביותר, וכמו כן בהקמת המשכן הייתה נפשו של משה מסורה להקמת המשכן, ולפיכך נקרא על שמו.באמת הקמת המשכן לא נעשתה על ידי משה ממש, וכמו שכתוב (שמות מ, יז) “הוקם המשכן”, וברש”י (לט, לג) הביא מדברי המדרש שמשה רבינו אמר לפני הקב”ה איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר הוקם המשכן, שקם מאליו בדרך נס, וזכו לזה בזכות מסירות נפשו של משה רבינו להקמת המשכן ולהשראת השכינה. אלא על ידי שאדם מוסר נפש לדבר, הדבר נקרא על שמו, הגמרא ברכות (כ, א) אומרת שרב פפא שאל את אביי מדוע דורות הראשונים זכו שנעשו להם ניסים יותר מאיתנו, וכגון רב יהודה כשהיה גוזר תענית בשעת עצירת גשמים, היה מוריד נעל אחת להתחיל לנהוג בתענית ומיד היו יורדים גשמים, ואילו אנחנו מצטערים ומתענים בכל העינויים ומתפללים ואין אנו נענים, ומה הסיבה לזה, אם מפני שאנו לומדים תורה פחות מהם, הרי להיפך בדורו של רב יהודה למדו רק סדר נזיקין, ואילו אנו יש לנו שלוש עשרה ישיבות שלומדים אפילו מסכת עוקצין, שהיא המסכת הקשה שבסדר טהרות, ואם כן אנו עוסקים בתורה לא פחות מהם, ומדוע איננו נענים? ענה לו אביי כי בדורו של רב יהודה היו בדרגה גבוהה שמסרו את נפשם על קידוש השם, והגמרא ממשיכה שם אתהמעשה עם רב אדא בר אהבה עי”ש.

ככל שנתמסר לתורה ולמצוות כך אנו קונים קניינים בעבודת ה’, ולמצוות יש משמעות הרבה יותר, מסתם עשיית המצוות ללא מסירות נפש.