“דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע וילדה זכר”

‘אמר ר’ שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף’, (רש”י)

מבואר ברש”י שתורת האדם והבריאה קשורים זה לזה, ומבאר המהר”ל שלימוד התורה זה עיקר שלמותו של בבריאה.

הגמרא במסכת שבת (פח.)אומרת, הוסיף ה”א בשישי (בראשית א, לא), לומר שכל מעשה בראשית היו תלוים ועומדים עד ששי בסיון, אם יקבלו ישראל התורה – מוטב, ואם לאו יחזרו לתוהו ובוהו. מפני שתיקון בריאת העולם זה לימוד התורה.

הגרי”ס כתב באור ישראל (אג’ ל’)שישנם ב’ אופנים שבהם יכול האדם לנהוג בדרך הישרה, האופן הראשון הוא ע”י כיבוש המידות הרעות, והאופן השני הוא ע”י תיקון המידות הרעות.

המשנה באבות (פ”ג מי”ד) המשנה מונה כמה דרגות שיש בישראל זו למעלה מזו, וכך מובא שם ‘חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם’ ומעל דרגה זו אומרת המשנה ‘חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום’, ומעל זה ‘חביבים ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נבראו שמים וארץ, חיבה יתירה נודעת להם וכו’, ע”כ. ונמצא שלוש מעלות, א. מעלת ‘צלם א-לוקים’ שלזה שייך כל מי שהוא ממין ה’אדם’. ב. מעלת ‘בנים למקום’ שלזה שייכים רק ישראל. ג. מעלת ‘שניתן להם כלי חמדה’ דהיינו התורה הקדושה, שבשעה שיצאו ממצרים נאמר בהם “הללו עבדי ה” שנעשו עבדי ה’ ולא עבדי פרעה, אבל במתן תורה יצאו מדרגת עבדים ונעשו בנים למקום, ובזה יתרין ישראל על כל שאר אומה”ע.

ומבאר ראש הישיבה הרב יהושע העשל איכנשטיין שליט”א  שהחילוק העיקרי שבין ‘עבד’ ל’בן’, הוא שעבד משועבד לרבו בע”כ ולא מרצונו ורק מכח השיעבוד הוא עושה ככל אשר הוא מצווים אותו, משא”כ בן שמשמש את אביו נראה כי שתי בחינות אלו של העבד לעומת הבן מקבילים לשני הדרכים המוזכרים בדברי הגרי”ס, שהעבד מקביל לבחינת ה’כיבוש’, ואילו הבן הוא בבחינת התיקון, שמגיע לדרגה שעושה מרצונו בלא שום כפייה. ונמצינו למדים שזו סגולת התורה, שע”י כך שעמ”י קיבלוה היא גורמת לתיקון המידות ומקרבת את האדם אל בגלל שהוא אוהב אותו ולא מכח הרגשה כפייתית.

ככל שנעמול בלימוד התורה כך נזכה לחיבה יתירה, ולקנייני התורה.