“ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר:”

רש”י מביא דברי חז”ל שדרשו עה”פ ‘אכן נודע הדבר’, שנודע למשה הדבר – היינו, סיבת הגלות והשעבוד,כיון שיש בהם המדה שהם מגלים סוד.

וצריך להתבונן, מהו השייכות ביניהם , שכיון שראה בהם שהם מגלים סוד, שלא יהיו ראויים לגאולה . מסביר המהר”ל, שיש חילוק יסודי בין ישראל לעמים : ישראל הם פנימיים , והאומות הם חיצוניים. פירוש – החילוק בין חומר לצורה הוא חומר וגשם הם דברים נגלים ומורגשים , והם מתפשטים ומתרחבים . ההיפוך הוא הצורה והבלתי גשמי שהם נסתרים ובלתי מורגשים, ואינם תופסים מקום ואינם מתפשטיםכלל ישראל בעצם מהותם הם נבדלים מן החומר, ויש להם מעלת הצורה. ההיפוך מאומות העולם שהם כל כולם, חומריים וגשמיים , וצורתם בטלה לחומרם. ולכן, כלל ישראל בעצם מהותם הם נסתרים ופנימיים , בלתי נגלים, וכל הליכתם ומעשיהם הם באופן צנוע ונסתר מבלי לגלותם החוצה. משא”כ האומות העולם שהם דבקים בחומר, היינו – חיצוניות , מעשיהם הם גם נגלים בריש גלי, וזהו מה שאמרו בגמ’ חולין (קלג:) ‘סתם גוי מרבה דברים’, שמפני שהוא חיצוני, מדבר תמיד ומוציא הכל לחוץ הנגלה , שהרי אין לו רוח פנימי. וכן הוא בכל מי שמדרגתו יותר חומרי שמעשיו הם גם יותר נגלים, לדוגמא , הנשים שהם חומריים יותר יש בהם ריבוי השיחה . ולהיפך, מי שמדרגתו יותר גדולה , מעשיו נסתרים , ממעט בדיבורו, וכל הליכותיו יותר מוצנע. שעומק הדבר של ‘גילוי סוד’ מורה , שכלל ישראל יצאו ממעלתם העליונה, שהם בעצם נבדלים מן החומר, והצורה שבהם מתגבר על החומר, אבל גילוי סוד מורה שנפלו ממעלתם , וחלקם החומרי ידו על העליונה . שעבוד’ אינו שייך אלא בחומר ובגשמי, אבל בחלק הרוחני והצורה אינו שייך שעבוד וגלות . וטעם הדבר – שהמשועבד כל מהותו נכנע תחת יד המשעבד, כעבד אל אדונו, שאין לו מהות מעצמו אלא האדון מטביע בו ישותו ומהותו. ואין זה שייך אלא בחומר, שיכולים להטביע בו כרצונו. משא “כ ‘צורה’ אינו שייך לשעבדו,וכמו שאינו חל עבדות ושיעבוד על ‘שכל הנבדל’, כיון שמעלת השכל הוא רוחני וצורה , ואין שייך לשעבדו.

ככל שנשכיל לעבוד על עצמינו באמת, ולא בשביל דברים חיצונים, איך נראה בעיני החברה וכ”ו וכ”ו, כך נשיג מעלות גדולות, ונצליח להגיע לשלמות אמתית, ולגאולה קרובה במהרה בימינו.