זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים

הגמרא בסנהדרין (צ”ט ע”א)אומרת ‘א”ר אלעזר כל אדם לעמל נברא שנא’ אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו הוי אומר לעמל פה נברא, ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא’, ע”כ. הגמרא מלמדת אותנו שהמציאות של העולם ושצורת האדם התקינה היא שעליו לעמול, ובשביל כל דבר שרוצה  בלי זה האדם יכול פשוט להשתגע, העמל יוצר את החיות של האדם בעולם הזה. העולם הוא של השגים ולהשיג צריך עמל, רק הגמ’ מסתפקת לאיזה תכלית נברא האדם בעולם, ולאיזה עמל מדובר.

ויוצא שלמסקנת הגמ’ דלעמל תורה נברא, א”כ עצם זה שצריך לעמול בתורה זה דבר שהוא מעצם הבריאה שבכדי להשיג כל דבר צריך לעמול, וא”כ כשם שכשאדם עמל במלאכה הוא קנה את המלאכה שלו, כמו שאנו מוצאים שיש קניין של ‘מעשה ידים’, ‘קניין יצירה’, כיון שאדם קונה את מה שהוא עמל בו.

כמו”כ כשאדם עמל בתורה הוא ג”כ קונה את מה שהוא יצר באותו העמל, וזה נהיה ממש חלק ממנו, והגם שאפשר ללמוד תורה גם ללא עמל אבל בלי עמל חסר בקניין של התורה, התורה לא נהיית שלו וחלק ממנו, ואם כן ע”י העמל בתורה, התורה קנויה לו לאדם ממש כמו מעשה ידים שלו וכמבואר.

יוצא שעמל התורה, זוכה גם בעולם הזה כמו שאומרת המשנה באבות (ג’ ה’) ” רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה {טז}, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ:”

נמצאנו למדים את הערך והזכות של לומדי התורה, אם לא זכינו להיות מיושבי בית המדרש, נעשה את כל המאמץ שהבנים שלנו והחתנים שלנו יהיו, מבאי בית המדרש.