“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ”                        

תפקידו של היהודי, הוא למלא את היעוד שהקב”ה נתן לו, ורק לו,כבר כתבנו בעבר, שלכל אחד יש את הכלים המיוחדים שנבנו עבורו, ורק הוא נבחר למלא אותו בתנאי שהוא יהיה הוא, כלומר לא חיקוי של אדם אחר, שאז הוא לא יצליח, לא למלא את התפקיד כמו שצריך, ולא את התפקיד של האדם שאותו הוא מנסה לחכות.

בעלי המוסר מדברים הרבה, על העניין שאדם צריך להכיר את עצמו, וזה רק על ידי התבודדות, והתבוננות עם עצמו, וכמובן לימוד המוסר (שייתן לו את כלי המידה לדעת מה, ועל מה צריך להתבונן).

הרש”ר הירש כותב וז”ל:  “לך לך”: לך לעצמך בבדידות! כך אצל יתרו: “וילך לו” (שמות שם): הוא ויתר על היתרונות, שהיו צפויים לו על ידי הקשר עם ישראל. וכן אומר יהושע לבני גד ולבני ראובן: “ועתה פנו ולכו לכם לאהליכם” (יהושע כב, ד): יצאתם ידי חובתכם לכלל, ועתה יכולים אתם ללכת “לעצמכם”. הוה אומר כאן: לך לעצמך, בדרכך שלך; לך בדרך, שתבודד אותך מארצך וממולדתך ומבית אביך, מכל הקשרים שהיו לך עד כה. ההגירה הראשונה מאור כשדים אולי היתה לצורך הצלה, ואילו במצוה זו ההליכה היא מטרה לעצמה.            

התורה הקדושה מלמדת אותנו, את היסוד להצלחה בתפקיד כיהודי, והדרך לשלמות, על ידי “לך לך” צא מכל מה שסובב אותך, כל המעטפת של הקהילה, השכנים, המשפחה, תפסיק לחשוב “מה יגידו” תפסיק להתנהג כמו כולם, ותתבונן בעצמך וביכולות שלך, וכך תבנה את היהודי שבך, לעבוד את ה’ באמת.

וודאי שדבר זה מחייב רב מורה דרך, לעשות את זה נכון, ללא התערבות היצר הרע שיכול לתת רעיונות לא נכונים, ומסוכנים, ולהרוס את כל “האדם” שנבנה כאן.

ויהי רצון שנזכה לעובדך באמת.