ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מהארץ אשר ה’ אלוקיך נותן לך וג”ו

התורה מלמדת אתונו בפרשה זו, את עניין הכרת הטוב, הקב”ה ברא אותנו, ונותן לנו את כל הטוב של העולם, ובפרט ארץ ישראל ולכן צריך להביא לו את,”הראשית” של פרי הארץ, כהכרת הטוב, ולדעת שהכל שייך לו, יתברך.

ואם כן קשה איך אדם יכול לחטא כלפי בורא העולם? 

הגמ’ ‘אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה’ א-להים’. (בברכות יב:)

ולכאורה צריך להבין את דברי הגמרא, איך התשובה פועלת מחילה? ואם רוצים לזכות במחילה חייבים לעשות את דרכי התשובה שמביא הרמב”ם בהלכות תשובה, ואם בגמרא כתוב שע”י הבושה אפשר לזכות במחילה ודאי שיש בבושה משהו שמקביל לעניין התשובה, ויש להבין מהי באמת ההקבלה ביניהם.ודבר זה ביאר המהר”ל בנתיב התשובה (ריש פרק ה’) וז”ל, ‘כאשר האדם מתבייש מן החטא מורה שהוא מסלק עצמו ומרחיק עצמו מן החטא לגמרי שכל בושה שהוא מתבייש מדבר מרחיק עצמו ממנו,לא כן העז פנים שהוא מתעצם בחטא וכאשר מתעצם בחטא אין הסרה לחטא הזה כאשר החטא מתעצם בו אבל המתבייש מן החטא מורה שאין החטא מתעצם בו, ואדרבא מרחיק עצמו מן החטא כמו שהיה שאול מתבייש לא רצה להזכיר את החטא מפני הבושה ולכן מוחלין לו החטא מאחר שהוא מרוחק מן החטא’. כלומר, שכל זמן שהאדם מתבייש בחטא הרי הוא מראה בזה שכח החטא עדיין לא נעשה חלק מעצמותו.

כשאדם יודע, להודות להקב”ה על מה שיש לו, אז גם אם הוא ח”ו היצר הרע, מתגבר עליו והוא חטא, אז בבושה מוכח, שהוא עדין מחובר לבורא העולם, וזה המפתח לתשובה שלימה.