“אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם”

‘יכול זה קיום מצוות, כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו הרי קיום המצות אמור מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה.   (רש”י)

ומכך שמייד אחרי כן מובאים כל הברכות, נמצא שהעמל בתורה הוא תנאי לכל הברכות הכתובות בהמשך הפסוקים, שדווקא ע”י העמל זוכים לברכות של “ונתתי גשמיכם בעתם ועץ השדה יתן פריו” ושאר כל הברכות האמורות, וכאשר לא עמלים בתורה, מגיעים כל הקללות, כמש”כ בהמשך (פס’ יד) “ואם לא תשמעו לי” שגם שם פירש”י ‘ואם לא תשמעו לי – להיות עמלים בתורה ולדעת מדרש חכמים.

ומסביר ראש הישיבה הגאון הרב יהושע איכנשטיין שליט”א שדווקא העמלות היא הנותנת לאדם הבטחה לכל הברכות, בשונה משאר מצוות התורה ואפי’ לימודה שלא מצאנו הבטחה כזו, שאכן ההנהגה עם האדם באופן כללי תלויה רק בדרגת עמלותו באיזה עניין שיהיה, שהנה בפסוק באיוב (ה,ז( כתוב “כי אדם לעמל יולד”, ובמצודת דוד שם פי’, ‘הלא האדם נברא להיות עמל על טרפו לא לקחת מזולתו דבר אשר לא עמל בו’, כלומר שצורת בריאתו של האדם היא שעליו לעמול בכדי להשיג את מבוקשו ואין מציאות כזו שאדם יקבל משהו חינם, וזו כל מטרת ביאתנו בזה העולם, שמתחילה רצה הקב”ה שנזכה לעוה”ב אך אם נקבל עולם הבא שלא טרחנו עבורו כלום יהיה זה ‘נהמה דכיסופא’, ולכן הבריאה מתנהלת באופן שנעבוד את ה’ ונקיים את רצונו ועל כך נקבל שכר בעוה”ב אך בלי שנעמול לא נוכל לזכות לשום דבר.

הגמרא בסנהדרין (צט, ב) ‘א”ר אלעזר כל אחד לעמל נברא שנאמר אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עלי פיהו הוי אומר לעמל פה נברא, ועדין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא’, ומדייק הגאון רבי ירוחם ממיר זצ”ל (דעת חכמה ומוסר) מכך שאומרת הגמרא ‘כל אחד לעמל נברא’, ז”א שהעמל אינו רק אמצעי להשגת התכלית בלבד, אלא העמל הוא התכלית בעצמו, שאדם לעמל יולד – כלו’ הוא נברא בשביל לעמול וזו כל מציאותו, וכל הנידון בדברי הגמרא הוא לאיזה סוג של עמל הוא נברא, אך זהו ברור לגמרי שצורת האדם הנכונה היא שיהיה עמל באיזה דבר שיהיה.