“וַה’ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה” (יח, יז)

הלימוד שאנו לומדים משיתוף הקב”ה, את אברהם אבינו בהפיכת סדום, זה רחמים, גם במצבי קיצון כמו סדום..

ומסבירים בעלי המוסר שאנשי סדום היו אכזרים גדולים מאוד כמו שהגמרא מביאה על התחכום שלהם ביצירת הרוע המפורסם של סדום, לא היה מציאות של רחמים בסדום. והם היו ההפך הגמור מאברהם שהוא רחמן – איש חסד.

ואם כן יש פה מציאות של, שיא האכזריות מול שיא החסד- הרחמים.

ר’ אהרון קוטלר זצ”ל אומר, שידוע למי שמבין בנפש האדם שמי שיש לו מדה שהוא מצטיין בה ורואה פתאום אדם שהוא ממש ההפך ממנו אז הוא שונא אותו, הוא פשוט לא יכול “לסבול אותו” “איך יתכן שאתה מתנהג כך?” . אם כן כך היינו מצפים מאברהם אבינו שכאשר שומע על כך שעוד מעט מגיע הסוף של סדום שישמח, שהרי הם ההפך ממנו, הם אכזרים! אבל אברהם אבינו איש החסד אב האומה הישראלית, לא רק שלא שמח, אלא מתפלל עליהם במסירות נפש לה’ שירחם עליהם! ומנסה כמה פעמים לספור אותם אולי בכל זאת הקב”ה ירחם עליהם.

והיסוד להנהגה הזאת בגלל שאברהם אבינו היה דבוק כל כך במידות בוראו, ועל הקב”ה כתוב “כי לא אחפץ במות המת” (יחזקאל יח, לב) שגם הם ראויים למידת החסד וכך גם אברהם אבינו פעל.

כמה מוסר השכל צריך ללמוד מההנהגה הזו, לרחם ולהתחשב בסביבה שלנו, ובפרט בבני הבית הבן זוג והילדים.