“ויסעו מרפידין”

‘להקיש נסיעתן מרפידין לביאתן למדבר סיני, מה ביאתן למדבר סיני בתשובה אף נסיעתן מרפידים בתשובה’,

(רש”י)

כלומר שהחזרה בתשובה הייתה על אותם שני חטאים שחטאו כמו שדרשו חז”ל בפסוקים “ויחנו ברפידים – ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים” ‘לפי שרפו ידיהם מן התורה’, ועוד דרשו “על שאמרו היש ה’ בקרבנו אם אין” ועל חטאים אלו שבו בתשובה בנסיעתם מרפידים ובאמת  חטאים אלו הם דבר אחד, שהרי רפיון ידיים מן התורה נובע מכך שאדם ניגש ללימוד התורה בלי ההבנה שהתורה היא תורת חיים,ובהבנה כזו מגיעים בקלות לרפיון ידיים מן התורה, שיום אחד יש יותר חשק ואז לומדים יותר טוב ויום אחד אין לו חשק ואז לא לומד כלום, ותמיד הלימוד הוא יום כך ויום כך, ואין רצף אמתי של לגדול בתורה, אך אם אדם לומד ומרגיש שזה כל החיים שלו, ובלי זה אין לו חיים אז אין רפיון ידיים כלל, כי התורה זה החיים!!!,

וכמו אדם שמפסיד את כל כספו, הוא עושה הכל אבל הכל על מנת לא להפסיד, ולמזער כמה שיותר נזקים, וכך זה בכל דבר ודבר שאדם מרגיש שבזה תלויים חייו, שאף אחד לא נמאס פתאום לנשום, ואף פעם לא נמאס לו לאכול, כיון שדברים שהם עצם חי חיותו.

אנחנו נמצאים השבת בשבוע שך קבלת התורה, כל השפע של השבוע מקורו בשבת, ככל שנתחזק בהבנת מהות התורה, כך נהיה יותר מחוברים לתורה הקדושה, ונזכה לקבלת התורה, ולדבקות בה’ יתברך.