עקידת יצחק

התורה הקדושה מספרת לנו  בחומש בראשית פרק כ”ב על עקידת יצחק “ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני: ב’ ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך:”

בכל יום אנחנו קוראים את “פרשת העקידה” ומבקשים מבורא העולם: שיזכור לנו את המעשה הגדול שאברהם אבינו עשה בעקידת יצחק.

ולכאורה קשה, א’ מה עם ההקרבה של יצחק אבינו הרי לפי רוב השיטות הוא היה בן 37?, ב’ האם היה מותר לו בכלל למסור את נפשו בגלל ציווי של הקב”ה לאביו? הרי הוא לא צווה?

וננסה להבין,

גיל יצחק בעקידה-

בסדר הדורות האלף השלישי מובא שהיא בן ב’ שנים, שהרי זה היה מיד אחרי הסעודה שעשה אברהם אבינו לגמילה של יצחק.

הגאון מווילנה אומר (בספר סדר עולם לר’ יעקב עמדין) שהוא היה בן עשרים ושש,

כלומר, שאם נלך כסדר הדורות, אין לנו שום שאלה, שהרי היה קטן וברשות אביו,

אך נלך לשיטתו של הגאון שהיה בן 26 או לשאר השיטות שהיה בן 37 כאן נצטרך להבין למה לא מחשיבים גם את הניסיון שלו?,

הגמרא במסכת סנהדרין (דף פ”ט ע”ב) אומרת וז”ל: “ר’ לוי אמר אחר דבריו של ישמעאל ליצחק אמר לו ישמעאל ליצחק אני גדול ממך במצות שאתה מלת בן שמנת ימים ואני בן שלש עשרה שנה אמר לו ובאבר אחד אתה מגרה בי אם אומר לי הקב”ה זבח עצמך לפני אני זובח מיד והאלהים נסה את אברהם”

כלומר, יצחק חיכה להזדמנות זו, להקריב את כולו, לציווי הקב”ה, וממילה ברגע שהזדמנה לו, הוא מיד קפץ לקיים את המצווה הזו,

וא”כ מה שנשאר לנו להבין, זה למה הזכות הזו מתייחס רק לאברהם אביו, ולא ליצחק, שהיה גיבור הפרשה?

בשביל להבין את הניסיון, אנו צריכים לדעת, שאברהם אבינו באותה תקופה, הזהיר את בני דורו שאסור להקריב את הבנים למולך, התנהגות שהיה נפוצה באותה תקופה, והנה הקב”ה מצווה אותו לעשות את אותה פעולה שהוא נלחם לא לעשות אותה, אבל אנחנו יודעים, שאברהם היה עבד נאמן כמו שאומרת הגמרא שהקב”ה  אומר לירמיה הנביא “כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים” (סנהדרין צ”ו ע”א) עי”ש וממילה זה לא היה ניסיון, אלא התגברות לקיום המצווה.

אלא הניסיון היה, שהיה לאברהם אבינו שני ציווים מצד אחד “כי ביצחק יקרא לך זרע” (בראשית כ”א י”ב) ומצד שני ” ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה” (בראשית כ”ב ב’)

אברהם אבינו היה יכול לפסוק לעצמו, בשב ואל תעשה, אבל הוא בחר ב”וישכם אברהם בבוקר”! מיד הוא רץ לקיים את ציווי ה’, וכבש את רחמיו –מנע רחמיו על בנו יחידו כדי לקיים את “העלהו לעולה”, זה הניסיון הגדול של אברהם אבינו, שעד היום אנחנו בכל הזדמנות ובכל יום מזכירים לעורר את רחמי הקב”ה עלינו.

ממילה מובן מדוע יצחק רצה את העקידה? –בגלל הוויכוח עם ישמעל שהגמרא (סנהדרין פ”ט ע”ב) דיברה עליה  והעקידה נקראת על אברהם בגלל הניסיון של שני הציוויים הסותרים אחד את השני,

אבל ברור שעקידת יצחק קרויה גם על שם יצחק וכמו שמביא הזהר הקדוש וז”ל ” וְתָא חֲזֵי רָזָא דְמִלָּה, אַף עַל גַּב דְּקָאֲמָרָן דְּאַבְרָהָם כְּתִיב וְלָא יִצְחָק, יִצְחָק נָמֵי אִתְכְּלִיל בֵּיהּ בְּהַאי קְרָא, רָזָא דִכְתִיב וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. נִסָּה לְאַבְרָהָם לָא כְּתִיב אֶלָּא אֶת אַבְרָהָם אֶת דַּיְיקָא וְדָא יִצְחָק. דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא בִּגְבוּרָ”ה תַּתָּאָה שַׁרְיָא, כֵּיוָן דְּאִתְעַקַּד וְאִזְדַּמַּן בְּדִינָא עַל יְדָא דְּאַבְרָהָם כְּדְקָא יְאוּת, כְּדֵין אִתְעַטַּר בְּאַתְרֵיהּ בַּהֲדֵיהּ דְּאַבְרָהָם וְאִתְכְּלִילוּ אֶשָׁ”א בְּמַיָ”א וּסְלִיקוּ לְעֵילָא, וּכְדֵין אִשְׁתַּכַּח מַחְלוֹקֶת כְּדְקָא יְאוּת מַיָא בְּאֶשָׁא.”

מסביר הזהר הקדוש, שלאברהם אבינו היה בכל פרשת העקידה פעולה של שלמות בחיבור האש והמים, עם עניין של דין ורחמים, אבל ודאי שליצחק חלק פעיל בכל פרשת עקידת יצחק.