החוכמה בחינוך הילדים, היא לראות את המרחב, ברמת המקרו, ולא רק ראיה נקודתית.

מסופר על ר’ ‘אברהם החצי’ – כך כונה ר’ אברהם בפי מכריו, היה יהודי יקר בן-זמנינו, ירא שמיים, עובד כפיים וקובע שיעורים לתורה תמידים כסדרן, ומוספים של ספרי מוסר כהלכתן, ועוד אי איזה מקומן של כמה פרקי משניות ותהילים. ולמה נקרא שמו ‘החצי’? על שום מה? משום שכשמו כן הוא: מנהג מוזר היה לו בשיעור היומי הקבוע בביהמ”ד, בו נוטל היה ר’ אברהם חלק בראש, והכין במסירות לכל הלומדים והמשתתפים כוסות תה, לחמם הלבבות ולהרוות נפש, אך את הכוסות היה ממלא אך ורק חצי, טיפה לא יותר. והוא פלאי.

וכי תימא צר עין היה? חלילה וחלילה! לב רחב לו! לכל אחד ואחד הכין כמה כוסות שתאווה נפשו, אך כולן מלאות עד חצי, ותו לא! וסוד ה’ ליראיו… כך נהג לאורך ימים, ומאז דבק לשמו התוספת המתבקשת ‘החצי’, אך ר’ אברהם מצידו שמר על ‘מנהגו החצי’ בקפידה מרובה.

יום אחד נבצר מר’ אברהם להגיע לשיעור, עקב חולי וחולשה, ולכן שלח את בנו שימלא את מקומו בהגשת התה החם ללומדים. כמובן שאת קפידתו לא שכח, וצירף לבנו אזהרה חמורה למלאות את הכוסות אך ורק חצי, טיפה יתירה לא. בן יכבד אב, וכיוון שכך – אכן נהג כך, ומזג בעין טובה ללומדי השיעור כוסות תה מהבילות מלאות עד… חציין! אך מה גדלה מבוכתו, כשהחל לשמוע מפי הלומדים דברי ‘שבח ושירה’: ראו נא, ברא כרעיה דאבוה גם הוא חצוי כמותו… הבן שלא היה רגיל בכך התבייש מזה עד עמקי נשמתו.

בשובו אל אביו, עוד טרם הספיק לפצות את פיו, היה דבר האבא אליו בדאגה: “אמור נא לי, האם מלאת את שליחותי כראוי ומזגת לכולם רק חצי?”. כאן פרץ הבן בבכי: “אבא! למה לך מנהגך המוזר הזה כל הימים? למה לא לעשות המצווה בשלימות? ולמה ביישתני לעיני כל? אודות מנהגך הטוב – הייתי ללעג וקלס בעיני כולם! מה ראית על ככה ולמה לך לעשות כה, וכדי ביזיון וקצף?”…

אביו שראה בצערו, ענה ואמר לו: “הסכת בני ושמע: החצי הזה אין שלם ממנו! דע לך בני, כי בין משתתפי השיעור יש יהודי שידיו רועדות לו ללא יכולת שליטה עליהן, אם אתן לו כוס מלאה היא תישפך עליו ויכווה הימנה, מאידך, אם אתן לו חצי בלבד – הלוא בושה תכסה פניו שיבלוט הדבר ויתגלה לעיני כל, על כן החלטתי למזוג למשתתפי השיעור כולם רק חצי! ואם אמנם מבייש אני בהכי את עצמי, עדיפא לי לבייש את עצמי מאשר הזולת, ומוטב לי להיקרא ‘חצי’ כל ימי, בכדי לעשות המצווה בשלימות. נוח לי להפיל את עצמי לתוך כבשן האש, ולא אבייש פני חברי ברבים. אין כאן שום כוונות טמירות ונעלמות, כי אם כבוד הזולת ותו לא!”. והוסיף האב ואמר לבנו: “אבקשך לא לגלות הדבר בחיי, שלא תתגלה בושתו”…

זכה ר’ אברהם להיקרא ‘חצי’ בעוה”ז, אבל בכך נכנס בשלימות לעוה”ב! יען העדיף לבייש את עצמו בכדי למנוע בושת הזולת. כמו שאמר רבי אליעזר (אבות ב י): “יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך”. ר’ אברהם ‘החצי’ לימד אותנו: לא רק להסתכל על חצי כוס המלאה, אלא להבין שגם החצי הריק מלא הוא…

מחנך שרואה “הכול” יכול למנוע הרבה בעיות, ובכך לבנות דורות ישרים מבורכים.