חומש בראשית הוא החומש בו מתואר תהליך ההתהוות של עמ”י לעם.

והנה בקדמונים מבואר שעם ישראל התהווה בשני שלבים, השלב הראשון הוא החלק של ה’מידות’ של כלל ישראל שאותם השרישו בנו האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, וכדאיתא במסכת יבמות )ע”ט ע”ב( ‘שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים, רחמנים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, ביישנין דכתיב בעבור תהיה יראתו על פניכם, גומלי חסדים דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו’ כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו’ זהו החלק של המידות שאותו השרישו בנו האבות הקדושים.

ולאחר שהשתרשו בנו המידות הטובות, ניתווסף לעמ”י השלב הנוסף של קבלת התורה על ידי משה רבינו, והטעם בזה הסדר הוא מפני שקודם שמקבלים תורה צריך להיות בעלי מידות טובות, ולכן קדמו האבוה”ק למשה רבינו, כי כשרוצים לבנות עם שראוי לקבל תורה צריך לבנות אותו על שורש של מידות טובות וכפי שיתבאר.

ואכן ידועה תמיהתו הגדולה של מוהר”ח ויטאל ז”ל בשערי קדושה, שהלא המידות הם חלק חשוב ועיקרי בכל צורתו של האדם, שהרי לא שייך כלל להגיע לשלימות בלי מידות טובות, וא”כ איך יתכן שבכל התורה כולה לא מצינו התייחסות בתורה לעניין זה של המידות, ושבתוך כל הציוויים אין שום ציווי על ‘מידות’, דהיינו שאין ציווי להיות רחמן או עניו או איסור להיות גאותן כעסן וכד’ בעוד שזה חלק עיקרי כל כך.

וכתב הגר”ח ויטאל ז”ל שהסיבה לכך היא מכיון שהמידות הינם הכלי קיבול להכיל את תורה, וכך מצינו במדרש ויקרא רבה )פרשה ט’ פס’ ג'( ‘דא”ר ישמעאל בר רב נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה’ זאת אומרת שהמידות הטובות מוכרחות להיות קודם קיום המצוות.

ומבאר זאת מוהרח”ו )ומובא בהקד’ לאבן שלמה) שבאדם יש רובד פנימי הנקרא ‘נפש היסודית’, ששם המקום של כל המידות שבאדם, וכל פעולה באשר היא שאדם פועל הכל נובע מאותה נפש היסודית, שהיא שורש כל המידות, בין הטובות ובין הרעות, ולכן כשהקב”ה חפץ מתחילה לתת לישראל את התורה ראשית כל היה צורך לתקן את המידות ולהכשיר אותם בכדי שיהיו ‘ראויים לקבל את התורה, שמאחר וכאמור כל פעולה מגיעה ממקור של מידה כל שהיא טובה או רעה, היה צריך להכשיר אותם שבשעה שיקימו את התורה ואת מצוותיה, המעשים והפעולות שלהם יבואו ממקור טהור ולא להיפך. ולכך רק אחרי שבאו האבות הקדושים והשרישו בנו את החלק של המידות התאפשר שיבא משה ויתן את התורה, ועל דרך זה נוהגים אף לבאר את הסיבה לכך שבסדר ההלכות של הרמב”ם בי”ד החזקה סידר קודם הלכות דעות ורק לאחמ”כ הלכות ת”ת, שכאמור המידות המתוקנות הינם מלמדות אותנו צורת אדם מה היא, ורק כשיש צורת אדם נכונה יש לתורה היכן לחול.

ב והעניין הזה שקבלת התורה מותנה בקיומם של מידות טובות המתאימות להיות כלי קיבול לתורה מוכח בצורה מוחשית מהכתוב בספרי בתחילת פרשת וזאת הברכה בזה”ל, ‘ה’ מסיני בא כשנגלה המקום לישראל ליתן תורה, לא על ישראל בלבד הוא נגלה, אלא על כל האומות בתחילה הלך אצל בני עשיו ואמר להם מקבלים אתם את התורה א”ל מה כתוב בה אמר להם לא תרצח, א”ל כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא שנא’ והידים ידי עשו ועל כך הבטיחנו אבינו שנא’ על חרבך תחיה, הלך אצל בני עמון וכו’ א”ל לא תנאף אמרו לפניו רבש”ע כל עצמה של ערוה שלהם היא שנא’ ותהרין שני בנות לוט מאביהם, הלך ומצא בני ישמעאל כו’ א”ל לא תגנוב, אמרו לפניו רבש”ע כל עצמו של אביהם ליסטים היה שנא’ והוא יהיה פרא אדם’.

ע”כ דברי הספרי בקיצור.

ואם נתבונן מעט במה שכתוב כאן נבחין שכל דברי המדרש סובבים סביב היסוד הנ”ל, שהקב”ה נתן בפני הגויים את התורה, אבל הם לא יכלו לקבלה, כי לא היו מסוגלים להתנתק ממידותיהם הרעות שהיו שורשיות בהם כל כך ולהפסיק לרצוח לנאוף ולגזול, ולכן לא קיבלו את התורה, משא”כ אצל עם ישראל שהשורשים שלהם כבר תוקנו ע”י האבוה”ק, היו כבר מוכנים מצד מידותיהם לקבלת התורה.

עכ”פ למדנו שכל פעולה שאדם פועל או אפילו רק מתעורר לפעול שורש המעשה הוא מהתעוררות של איזו מידה שתהא טובה או רעה, וא”כ נמצא שחובה גדולה על כל אחד ואחד שקודם כל פעולה שפועל, עליו לבקר את עצמו היטב היטב אם מעשה זה מגיע משורש של מידות טובות או שמא הדבר מגיע משורש מידות רעות.

ואת יסוד הביקורת הזו על המעשים וכן את העניין הזה שכל פעולה נובעת מן המידות, אנחנו לומדים מפרשת פנחס, שאחר שעשה פנחס את מעשה הקנאות שלו אמר הקב”ה למשה “פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בנ”י בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי” והביא שם רש”י את דברי המדרש ‘לפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע”ז והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן’.

ותמהו בזה המפרשים מה הריווח בכך שיחסו אחר אהרן הכהן, והרי סוכ”ס ודאי שהגיע גם מזרע יתרו, וא”כ מה התועלת ליחסו אחר אהרן.

אך המבואר ב’ספרים’ שטענתם של ישראל נגד פנחס לא היתה סתם כי רצו לבזותו ולכך הזכירו לו את הייחוס הבזוי שלו, שבאמת אם זו טענתם לא יועיל מה שהפסוק מזכיר את הייחוס ה’מכובד’ שלו, שהרי גם אם יש ייחוס מכובד הייחוס הבזוי עודנו קיים.

אלא טענתם של ישראל היתה אחרת, שהם אמרו שאותה העזות והחוצפה שהיתה לו לפנחס לבא ולהרוג נשיא בישראל לא הגיע משורש המידות הטובות של האבות הקדושים, אלא זה הגיע משורש רע של עבודה זרה שהיה לו, וזה היה הבזיון הגדול המדובר כאן, ולזה בא הקב”ה וייחס אותו לאהרן הכהן, להורות ולהעיד שהמעשה הגיע דוקא מתוך ‘אהבת ישראל’ מהשורשים של אהרן הכהן שהיו לו, וממידותיו של אהרן שהיה ‘אוהב שלום ורודף שלום’ )אבות א(. המעשה של פנחס הגיע מתוך אהבת ישראל והיתה בכך מעשה כפרה לעם ולכן זכה לכהונה שהכהן מכפר עליהם.

ושוב רואים כאן יסוד זה שכל המעשים כולם פועלים מכחם של מידות שונות המושרשות עמוק בתוכנו, וכשאנו רוצים לבדוק ולתקן את מעשינו, עלינו לבדוק ולחפש להיכן ולאיזה מידות הם משתייכים ולבחון מהו השורש שלהם, אם הוא מן המידות הטובות או לא, ולפי השורש כך אפשר לדעת על גוף המעשה אם הוא חיובי או שלילי.

ג והדרך לבחון בצורה אמיתית ולהתחקות אחר השורש של המעשה לברר מאיזה צד מקורו של כל מעשה אם הוא ממקור חיובי או שלילי, הוא ע”פ מה שכתוב בהמשך אותו הפסוק שם “הנה אנוכי נותן לו את בריתי שלום” דהיינו שאם ממעשה הקנאות של פנחס הגיע בסוף ‘בריתי שלום’ מזה מוכח שאותו המעשה הגיע משורש טוב, שאילו השורש היה רקוב, לא יתכן שיצמח ממנו בסוף בריתי שלום, כי משורש רע לא צומחים דברים טובים. וכמו”כ עלינו לנהוג כשרוצים לראות מהיכן השורש של מעשה מסוים, צריך לבדוק מה בא בעקבותיו ומה היו התוצאות של אותו המעשה, שאם בשעה שמישהו עושה מעשה קנאות זה מביא לידי “הנני נותן לו את בריתי שלום” אפשר להניח שזה אכן בא משורש של מידות טובות, ולכן מה שצומח מזה אח”כ זה דברים טובים, אבל אם עושים מעשים של ‘קנאות’ וכל מה שיוצא מזה זה מלחמות וחילול ה’, דברים שהם היפך השלום, הרי זה מראה שהכל מגיע משורש רקוב של פראות ומידות רעות.

ולכן בשעה שיש ברחובות מעשים של קנאות, וזה לא מביא לידי שום שלום, אלא רק חילול ה’ ומריבות שהם ההיפוך הגמור של שלום, הרי זה מוכיח שאין כאן שום שורש טוב בכל המעשים הללו והכל הגיע משורש רקוב של ‘פראות’, וצריך לברוח ולהתרחק מזה ככל האפשר, לא להסחף לזה ח”ו וגם לא לדבר ולעסוק בזה.

וה’ יעזור שנצליח לבחון את עצמינו כמו שצריך ונינצל מכל אותם דברים רעים שמתעוררים מכל המידות המושחתות ונזכה להתרחק מכל אותם הדברים שראוי להתרחק ולהישמר מהם.